<h1>סמ"ג לאוין סימנים רל"ו—רל"ז</h1>
<h2>דף מג.</h2>
כהן גדול אינו מטמא לקרובים שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא, וכן אינו נכנס עם מת באהל ואפילו עם קרוביו שנאמר [ו]על כל נפשות מת לא יבא, הא למדת שחייב בלא יבא וחייב בלא יטמא כיצד נגע או נשא לוקה אחת, נכנס לאהל וישב שם עד שמת המת עליו או שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו גג השידה והרי הטומאה וביאה באין כאחת הרי זה לוקה שתים משום לא יבא ומשום לא יטמא (רמב"ם אבל פ"ג הל' ו') כדאיתא במסכת נזיר.
<h2>דף מג:</h2>
עוד שם (נזיר מ"ג ב') ובפרק כ"ג (שם מ"ז א'), כהן שפגע במת מצוה בדרך [הרי זה] מטמא לו ואפילו כהן גדול חייב ליטמא לו ולקוברו, ואיזהו מת מצוה זה אחד מישראל שהיה מושלך בדרך ואין לו קוברין והיה הכהן [גדול] לבדו ואין עמו אחר [ו]אפילו קרא שם בדרך [ו]אין לו עונה, אבל אם כש[י]קרא אחרים עונין אותו אין זה מת מצוה אלא קורא לאחרים ויבואו ויתעסקו בו (ע"פ רמב"ם אבל פ"ג הל' ח') ואפילו היה עמו נזיר יטמא הנזיר שאין קדושתו קדושת עולם ולא יטמא אפילו כהן הדיוט, היה שם כהן גדול וכהן הדיוט יטמא כהן הדיוט ואל יטמא כהן גדול (ע"פ הל' ט' שם ע"ש) וכן ישנו במסכת שמחות (פ"ד הל' ל"א).
